מאוקראינה, גיאורגיה, גרמניה, פולין, אנגליה, ישראל, פורטוגל, סלובניה, קוסובו, ועוד. מטרתה העיקרית היא להפגין סולידריות מתמשכת הלכה למעשה וליצור מרחב המאפשר הקשבה, דברור, מתן ידע ממוקד ופתרון בעיות מורכבות, וכן להתאים מענים מוכרים ממדינות אחרות ושל מומחים בעלי ניסיון, שיוכלו לסייע בטיפול בצרכים הייחודיים המתעוררים בעקבות המצב באוקראינה. מבט קרוב על דברי המשתתפות מאוקראינה בקבוצה, מתוך השיח שהתקיים בשבוע הראשון: "מעולם לא הייתי במלחמה... אני לא מבינה מה עושים... הייתה אזעקה וירדתי למקלט בבניין... אמא שלי עודדה אותי להכין מזון, כמו שהיה פעם במלחמה" "אני בחושך... אנחנו בעוצר וביקשו כי בלילה לא נדליק אור... מפחיד... לא נעים... אבל חשוב לי להיות כאן עמכם ולספר שארגנתי היום את הסטודנטים שלי להתקשר זה לזה ולספר לנו מה קורה... אם יש מישהו במצוקה... העיקר לתמוך זה בזה" ובהמשך, בשבוע השני: "טוב, זה הרבה הרבה יותר גרוע... יש גופות ברחוב... יש אנשים שאין להם אוכל בכלל... התחלנו לנסות ולעשות ביקורי בית... אני לא בטוחה שאתם מבינים... אולי בישראל קצת..." "הורסים לנו את הארץ... אתם מבינים, הכול פה מופגז! ...קייב הפכה למחנה פליטים גדול... וגם העיר לביב" "הארגון חייב לנדות את רוסיה... או לפחות לגרום להם להתנגד למלחמה... לצאת בקול גדול" ולאחר חמישה חודשים: "התעייפתי... כבר אין לי כוח לברוח... רוצה חופש גם מלדבר על זה..." "קיץ, צריכה קצת להתאוורר... לא יודעת איפה... מחפשת לאן לנסוע... לא להיות קרוב להדי המלחמה" "בואו נעשה הפסקה... מרגישה שנגמרו המילים... גם אתם עייפים, לא?!" רבים מהמשתתפים הביעו דאגה לקראת החורף הקר, הצפוי להגיע בחודש ספטמבר: "החורף בפתח.. מה נעשה...? בואו ננוח ונצבור כוחות לאתגר שעוד לפנינו, כי לא נראה שהמלחמה נגמרת..." לאורך כל התהליך ניכרו בקבוצה רצון עז להשמיע קול, לקבל תמיכה והכרה בין־לאומיות, להראות חוסן, לחזור לשגרת לימודים ועבודה - שגרה שאבדה כליל ואין לדעת לכמה זמן. בלט גם הצורך העז בהכשרה ייעודית לתחום ע"ס במצבי מלחמה, ולדאבון הלב - כאן בלט היתרון הגדול של הידע שלנו, חברות וחברי סגל ועו"סים מישראל. לא התקשינו לגייס, למשל, את ד"ר משה פרחי, ראש המחלקה לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל־ חי, שבהתלהבות רבה ארגן כמה הכשרות לעמיתינו באוקראינה. האיגוד העולמי של בתי־הספר לעבודה סוציאלית נתן חסות לכמה אירועים הקשורים לעבודה סוציאלית במצבי מלחמה, ובימים אלה אף מממן מיזם לפיתוח תוכנית לימודים מבוססת־ התנסות באוקראינה. במקביל, עלו בקבוצה קולות של חברי סגל מהמדינות הקולטות את מיליוני הפליטים הנסים על נפשם. הם האירו את הצרכים הרגשיים, הקהילתיים והכלכליים ההולכים וגדלים של מדינותיהן, תושביהן והעובדים הסוציאליים בהן כתוצאה מן ההכרח להמשיך ולארח מספרים גדלים והולכים של פליטים מהארץ השכנה. גם כשליבם יוצא אליהם, המצב אינו נטול־מורכבות לאורך זמן. - ובתחושת השתאות, הערכה והתפעלות לסיכום של מידעו"ס - חשוב לנו 100־ לקראת צאת הגיליון ה לציין כי לנוכח הנסיבות, עבודה סוציאלית במצבי מלחמה וקונפליקט היא לא אחת שם נרדף לעבודה הסוציאלית בישראל. מלחמות ומשברים הם כאב נורא, אך הם גם הזדמנות להסתייע בידע הייחודי שצברנו כאן, בישראל - שלא בטובתנו ועל רקע נסיבות מאתגרות במיוחד - ולעזור לאחרים מתוך מקום של אכפתיות וסולידריות אמת. החזון וערכי המקצוע השמים דגש על דאגה לחלש, למודר, לקורבן, הם תמיד נר לרגלינו ומחייבים אותנו לנהל דיאלוג אמיץ, כן, רציף ומתמשך עם עמיתינו בעולם - הן עם כאלה שדעתם קרובה מאוד לשלנו והן עם אלו שדעתם שונה, ולעיתים אף עוינת. כבעבר כן "אני בחושך... אנחנו בעוצר וביקשו כי בלילה לא נדליק אור... מפחיד... אבל חשוב לי להיות כאן עמכם ולספר שארגנתי היום את הסטודנטים שלי להתקשר זה לזה ולספר לנו מה קורה... אם יש מישהו במצוקה... העיקר לתמוך זה בזה" 40
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=