19 סוציאליות לאתגרי המחר, שלפי כל התחזיות ,משבר האקלים צפויים להחריף: התמודדות עם כדוגמת מצבי חירום ואסון , ושאר רעידות אדמה . עלינו להכשיר איומים ביטחוניים ומגפות ראייה הוליסטית עובדות סוציאליות להיות בעלות להוביל תהליכי שינוי של מצבים אלה, ומערכתית מבוססים אמפירית על בסיס איסוף מידע שיטתי מענה בשעת משבר ברמות ההתערבות ולתת עלינו להתאים את תוכניות הלימוד שלנוהשונות. בהתייחס לחינוך ערכי ופרואקטיבי כלפי קבוצות . עוד אני מוחלשות, בשל פגיעותן ההולכת וגוברת רואה את תפקידנו להוביל למידה והכשרה, שיחזקו .תחושת הסולידריות והמעורבות בקהילה את בעיניי, ההסתכלות המחודשת צריכה להיעשות לא רק לגבי חלק מהתכנים שאנו מלמדות. יש לחשוב גם על איך אנחנו מלמדות. הדיון על אודות דרכי ההוראה באקדמיה רחב ביותר, ואין אפשרות להביא לכאן אלא את מקצתו. הימים שבהם מרצה עומד ליד פודיום ומדבר במשך שעה וחצי כבר רלוונטיים פחות. עלינו להבין שמה שאנו מלמדות קשור קשר הדוק לאיך אנחנו מלמדות. רגישות, חיבור למצוקות עכשוויות, תקשורת בין־אישית, לכידות חברתיות, אכפתיות הדדית - כל אלו יילמדו טוב יותר בתוך הקשר של למידה שמתבצעת אחרת: שיעורים שמתקיימים בשדה, שיעורים שמתקיימים תוך למידה בשותפות עם אוכלוסיית היעד, יצירת מעגלי היזון הדדי בין השדה לאקדמיה, עבודה תהליכית בקבוצות קטנות, שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים בהוראה, עבודה דרך דילמות אתיות ונוספות. כל אלה חייבים להיות בלב דרכי ההוראה שלנו. ביחס לנושאים שהובאו לעיל, חשוב להודות שכל הכיוונים הללו הם בגדר ניחושים בלבד. אינני נביאה ולא אוכל לדעת בוודאות מה צופן העתיד. האם לפני שלוש שנים ידעה מישהי מאיתנו שמגפה עולמית תוביל לכך שאנשים לא ייצאו מביתם במשך חודשים רבים? בוודאי שלא. דבר אחד ידוע בוודאות: הכול משתנה והכול זז. הפילוסוף היווני הרקליטוס גרס, כבר לפני מאות שנים, שלא ניתן לטבול באותו נהר פעמיים... האנושות משתנה כל הזמן, והשינויים הטכנולוגיים, לצד שינויי האקלים, מביאים לכך שקצב השינויים הולך וגובר. השאלות שנותרות פתוחות הן אלה: האם נשכיל להשתנות בזמן? • האם נדע מה נכון לשמר ומה נכון לשחרר? • האם קובעי וקובעות המדיניות ישכילו להיעזר • כראוי בידע שלנו? האם עשינו ועושות מספיק כדי להבטיח שקובעי • וקובעות המדיניות ייעזרו בידע שלנו? הסוגיה הקשה והכואבת ביותר קשורה אולי לכך שהמקצוע שלנו הוא לא רק מתבונן מהצד בסוגיות הללו. נכון למועד כתיבת שורות אלו אנחנו מצויות בלב ליבה של הסערה, בהיותנו חלק מהחברה העוברת את השינויים ובה בעת נדרשות להוביל ולהניע שינויים להקלה ולקידום של פתרונות למצב. יוקר המחיה, שינויים בעולם העבודה, היחלשות הסולידריות החברתית - כל אלו משפיעים ישירות על המשבר החריף שניתן לזהות כיום בעולם העבודה הסוציאלית, בייחוד במגזר הציבורי ובמגזר השלישי. במהלך טיסה מסבירים לנוסעים כי בעת אסון חלילה, הורה צריך לחבר לעצמו את מסכת החמצן לפני שיחבר מסכה לפניו של ילדו. באופן דומה, גם אנו צריכות למצוא כיום את מסכת החמצן שנוכל לחבוש קודם כול על פנינו, כעובדות סוציאליות. בהמשך, נמשיך לדאוג לשאר העולם, כי זה מה שאנו הכי טובות בו, וגם נדאג להמשיך להיות כאלו. נדמה לי שהאנושות צריכה אותנו, אולי יותר מאי־פעם. אני בוחרת להישאר אופטימית. זו גם הסיבה שבחרתי במקצוע הזה. אני רואה מדי יום, גם בשדה וגם באקדמיה, עשייה פורצת דרך, יצירתיות והתחדשות, אכפתיות אדירה, התנגדות להדרה ולשוליות, קידום צדק חברתי ושוויון לכול, שותפות ומחויבות עמוקה לזכויות אדם. גם כשהעולם שלנו יהיה הרבה יותר חם וסבוך, נדע להביא את הערכים הללו - לצד כל הידע והמיומנויות הייחודיים כל כך למקצוע שלנו. המגמות כיום מצביעות על הצורך להכשיר עובדות סוציאליות לאתגרי המחר, שלפי כל התחזיות צפויים להחריף: התמודדות עם משבר האקלים, רעידות אדמה, ושאר מצבי חירום ואסון כדוגמת איומים ביטחוניים ומגפות PDF להורדת המאמר בקובץ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=