8 MSW , ג'ולי קייט עו"ס קלינית, מתמחה בחרדה וטראומה. juliekaytcbt@gmail.com מהלא־נתפס הלא־נודע אל 2022 יומן מסע אפריל עו״סים סיוע הומניטרי כ שצלצלו אליי וביקשו ממני להצטרף למשלחת, לא באמת התלבטתי. ידעתי מייד שאני נוסעת. עדיין לא היה לי מושג מה יחכה לי, רגע לאחר שדלתות שדה התעופה בוורשה ייפתחו אל האוויר הצלול והקר של המדינה הזרה הזו. עדיין לא ידעתי מה האתגר שיעמוד בפניי ומהיכן אשאב את הכוחות להכיל אותו. אבל ידעתי שאין לי ברירה, שאני חייבת. חייבת - כי במרחק ארבע שעות טיסה מכאן קורה אסון; כזה , אסון 21־ שגורם לנו לשכוח שאנחנו נמצאים במאה ה אנושי בלתי נתפס. ולי יש ידע ויכולת לתת, ובעיקר חובה מוסרית להעניק מאלה. ארבע שעות טיסה, והנה הגעתי לאזור האסון. אלה מראות שנחרתים בזיכרון. אולמות ועוד אולמות, ללא חלונות וללא תקווה. מלאים במזרונים מאובקים, שביניהם נערמים חפצים, תיקים ובני אדם. חלקם מתנדנדים, חלקם יושבים או שוכבים, חלקם ישנים. יש שבוהים, יש שבוכים, ויש גם כאלה שמדברים וצוחקים. הכול מרוכז כאן יחד: בגדי מעצבים מרופטים מהמסע לצד פיג'מות זולות מהשוק. כל אחד ופיסות החיים שהצליח להביא מהבית, מהחיים הקודמים. מהנדס בכיר לצד אביון, זה לצד זה על רצפה מזוהמת, חולקים גורל של השפלה ושל סבל. ילדים רכים, קשישים, נכים, כלבים. הכול היה שם. כאילו ביחד, אבל כל אחד לעצמו, בודד עד כאב. לכל אלפי האנשים האלה הוצעו שני חדרי שירותים ושתי מקלחות עם מים קרים. בכפור הפולני. ברכבת, בדרכם לגבול, גם זה לא היה להם. הם התאפקו שעות, עד כאב. הכי קשה עבורי היה הריח. גם הוא היה מכאיב. שעות רבות ניסיתי למצא לו שם. זה לא היה ריח רגיל, במובנים המוכרים של טוב או רע, זה היה ריחה של האומללות האנושית, כשאנשים הופכים לסך כל הפרשותיהם ופחדיהם והכול מתערבב לכדי אימה. לאחר כמה שעות של שיח עם האנשים, הרגשתי שאין לי אוויר. הלכתי לכיוון היציאה, לנשום. בדרכי החוצה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=