מידעו"ס - גיליון 99 - יוני 2022

9 בדרך היא "הורגת" אנשים, לדבריה. לכולם כאן מטרה משותפת - להעניק אוזן קשבת לפליטים ולפליטות, לחלץ אותם, לכוון אותם, לבכות איתם, להתרגש מההצלחה, לעזור וגם להתאכזב מחוסר האונים שלהם עצמם, כשלא תמיד עומד להם כוחם לסייע. קול סנטר מאולתר, שמקבל מאות שיחות ביממה וכולו בנוי ממתנדבים. העברתי להם את המודלים שאנחנו מכירים, אלה שהעברתי עשרות פעמים לצוותים בדרום הארץ ובעוטף; אלה שטיפלו במשפחות שחטפו טילים. תרגלנו יחד נשימות וכיווצי אגרופים, צחקנו, דיברנו על הפילוג המשפחתי שרובם חווים בשל הבדלי הנאמנויות למנהיג זה או אחר. אישה אחת זרקה את בעלה מהבית כי הוא החמיא לפוטין. אחרת ניתקה קשר עם בני משפחתה שמתגוררים ברוסיה. כולם מרוסקים ומפוררים מהלחימה הנוראה, ששוברת בני אדם מבחוץ ומבפנים, קורעת לגזרים חיבורים משפחתיים ומפלגת אנשים שעד אתמול היו קרובים. סיימנו במעגל הכוח. הם דמעו והחזיקו ידיים, איחלו זה לזו הצלחה במשימה החשובה והכואבת. ביום הזה, הקול סנטר בוורשה הפך לצוות אמיתי, שחולק אתגר, כאב ונחישות לעשות מעשה טוב בתוך התופת שמסביב. בהזדמנות אחרת ישבנו עם קבוצה גדולה של מתנדבים מסקוטלנד, שהגיעו כדי לשמח ילדים במחנות המעבר. הם היו צעירים ויפים. כל אחד מהם דמיין כיצד יתרוצץ עם ילדים קטנים ברחבי המחנה והילדים יחייכו, כמו בתמונות שמראים בקמפיינים לגיוס הכספים. שוחחנו על חשיבות העבודה הדיאדית, על הצורך לשמר את תפקוד האימהות כאימהות, לא לשלוח אותן לנוח. כי ברגע שינוחו, כל השדים יעלו מהאוב שבראשן ויטרפו אותן מבפנים. תפקיד האם הוא התפקיד החשוב והמחזק ביותר ברגעים אלה. כדי להקל עליהן, עלינו להשאיר להן את האימהוּת ולאפשר להן להמשיך "מה אני אומר להן?" שואל בחור אחד, "איך לתפקד. הבחנתי באוטובוס עוצר בכניסה. דלתות הזכוכית נפתחו ונחיל אנושי נוסף התחיל לזרום אל תוך האולם. הם צעדו בעיניים קפואות, מביטים אל הריק שבתוכם, כאילו כל המראות הקשים שנקרו בדרכם הקפיאו את יכולתם לראות או לחוש. ילדים מחבקים דובים, אימהות מותשות מהמסע, קשישים צולעים. כולם נעים מהלא־ נתפס אל הלא־נודע, בקצב אחיד ורובוטי, כבתוך חלום בלהות משותף. המלאכים הם ישבו מולי במעין חצי גורן קטנה, בחדר שהוקצה לנו מטעם הקהילה היהודית בוורשה. לא ידעתי עליהם . חלקם Call Center־ דבר, פרט לכך שכולם מתנדבים ב באו עם רקע טיפולי או חינוכי כלשהו, רובם ללא כל רקע. כל אחד בעולמו, מביט במכשיר הטלפון המצפצף ללא הרף, מתקשה להתנתק מהעבודה היום־יומית. לכל אחד מהם סיפור טרגי וכואב משלו. מהנדס שבעבר איבד את משפחתו בתאונת דרכים, והוא עדיין דומע כשהוא נזכר. סטודנט צעיר ויפה־תואר, שחש אבוד בעיר זרה וביקש להתנדב ולסייע ככל יכולתו. יש גם אישה יפהפייה, מלאה ברגשות אשם על כך שלא תמיד היא מצליחה לענות לשיחות כמו שהייתה רוצה, ואולי שוחחנו על חשיבות העבודה הדיאדית, על הצורך לשמר את תפקוד האימהות כאימהות, לא לשלוח אותן לנוח. כי ברגע שינוחו, כל השדים יעלו מהאוב שבראשן ויטרפו אותן מבפנים

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=