ל של מידעו״ס, 100־ רגל הוצאתו לאור של גיליון ה התבקשתי לכתוב על העיסוק בתחום זקנה בשדה העבודה הסוציאלית - כפי שהוא משתקף בגיליונותיו בעבר ובהווה וכפי שהוא עשוי להשתקף בגיליונותיו בעתיד. עבר עליתי לספריית האוניברסיטה העברית בהר הצופים כדי לעיין בגיליונות מידעו״ס מראשית דרכו. סקרתי את הגיליונות הראשונים, בחיפוש אחר תכנים הקשורים , אך נושא 1975 בזקנה. הגיליון הראשון יצא בשנת הזקנה מוזכר לראשונה רק שנתיים מאוחר יותר, בגיליון השנים הראשונות למידעו״ס, עד לשנת 14 . במהלך 11 , נושא הזקנה מופיע בו חמש פעמים בלבד (!), 1989 בעוד אוכלוסיות אחרות, כגון ילדים, נוער בסיכון ומשפחות בעוני, זוכות להתייחסויות נרחבות בהרבה. נפח ההתייחסויות מרמז על מקומה השולי יחסית של הזקנה בשדה העשייה המקצועית באותן שנים. ניתן 70־ להבין זאת לאור העובדה שישראל של שנות ה , שיעור הזקנים בקרב 1975 הייתה חברה צעירה; בשנת איש 277,000־ , והם מנו כ 8%־ האוכלוסייה היה פחות מ .)2021 , בלבד (ברוקדייל בתחילת דרכו של מידעו״ס, הידיעות בנושא זקנה היו מעטות וקצרות ביותר, אך התרשמתי עד מאוד מתוכנן, שנגע ישירות בלב ערכי המקצוע. הן התמקדו באוכלוסיות פגיעות מקרב הזקנים: זקנים בעוני וזקנים שדרים במוסדות וחווים הזנחה והתעללות, ונועדו להעלות על סדר היום את מצוקת הזקנים ולסנגר על זכויותיהם. כך ), מעדכן איגוד העובדים 1977 (שנת 11 למשל, בגיליון הסוציאליים בקבילתו למנכ״ל הביטוח הלאומי בדבר מדיניות הקצבאות המונהגת כלפי זקנים עניים: בהגיעם , מקבלי קצבת סעד דרך לשכות הסעד עוברים 65 לגיל לקבל קצבת זקנה מטעם הביטוח הלאומי, וכתוצאה מכך מאבדים את זכאותם לפטור מתשלום אגרת טלוויזיה. האיגוד מתקומם כנגד ״עיוות בלתי מתקבל על הדעת״ זה, הפוגע בעניים עם הגיעם לזקנה, ונלחם להביא לתיקונו .)1977 , (איגוד העובדים הסוציאליים ), עו״ס איה 1979 (שנת 17 במדור ״תגובות״ בגיליון קריאל מפרסמת מכתב פתוח לשר העבודה והרווחה דאז, ד״ר ישראל כץ. המכתב, שכותרתו ״מי אשם במצוקתם של הקשישים?״, מכיל דברי ביקורת נוקבים. קריאל כותבת למען זקנים המתקיימים ״קיום של רעב״ מקצבת הביטוח הלאומי בלבד, ולמען זקנים החיים בבתי אבות בתנאים של הזנחה והתעללות: ״איך יכולים אתה ומשרדך להשלים עם החרפה של מצב הזקנים בבתי אבות פרטיים הקיימים לצורך עשיית רווחים בלבד? איך אינכם מתביישים להקצות מספר זעום כל כך של מפקחים לנושא זה בכל הארץ, וזאת כאשר הפיקוח אינו עבודתם הבלעדית? וכך ישנם הרבה בתי זקנים בהם אין מספיק אוכל, אין מספיק בגדים להחלפה, הניקיון אינו ניקיון, הזקנים מושפלים ואפילו מוכים, הטיפול הרפואי רשלני והגיעו הדברים לידי כך שזקנים מתו או שילמו בכריתת אברים בגלל שהמטפלים לא שעו .)10 ׳ , עמ 1979 , (קריאל לבקשותיהם ואנחותיהם״ ניכרת בהילות בדבריה של קריאל. היא קובלת כנגד שר הרווחה, שאינו פועל למען אנשים זקנים ובעודו מתמהמה הם סובלים ומתים. לכן, ועל אף שהיא מיודדת עם השר כץ (היא מספרת שהוא היה מורה שלה, והם נפגשים לעיתים ברחובות ירושלים ומשוחחים), היא ״אחרי שנים כה רבות של הליכות נועם, מאיימת: אשתמש בכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותי כדי שיחול שינוי משמעותי בנושא זה״. מבעד למילותיה של קריאל אפשר לחוש בכעס עמוק, בהתקוממות של חוש הצדק הטבעי וברחמים על הזקנים שנעשה להם עוול גדול. רגשות גולמיים אלה הם הכוח המניע בבסיס העבודה הסוציאלית, שהפרקטיקה שלה משכילה לנתבם לניסיונות תיקון. התרגשתי מאומץ ליבה של קריאל, שמעזה לאיים ולהפנות אצבע מאשימה כלפי בכירים, ומהאופן שהיא קושרת את גורלה בגורל הזקנים הנפגעים תוך הקרבת קשריה האישיים עם השר. התרשמתי מכתבות רבות שפורסמו במידעו״ס באותן שנים ראשונות, אשר מתאפיינות בכעס על עוולות חברתיות, בעמידה איתנה לצד אוכלוסיות במצוקה ובדרישה לצדק חברתי. הלך הרוח לוחמני הרבה יותר 1977 ,11 עדכון על קבילה למנכ"ל הביטוח הלאומי, גיליון 62
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=