כ די להיות מסוגלות להישיר מבט אל העתיד ולדבר על ילדים ועבודה סוציאלית במדינת ישראל במושגים של חזון, הכרחי לעבור בתחנות העבר. למידה מן העבר, מושג שעלול להיתפס כמפחיד וכמעורר רגשות מורכבים, הוא אסטרטגיה הכרחית להתבוננות רפלקטיבית מעמיקה ואמיצה. תאודור אדורנו, פילוסוף גרמני מאסכולת פרנקפורט, טען כי למידה מן העבר היא הכלי המרכזי לכל חברה המעוניינת להפוך למוסרית יותר. אם כן, גם עבורנו, כעובדות סוציאליות, למידה מן העבר תאפשר צעידה נחושה יותר ובטוחה יותר אל עבר העתיד של מקצוע העבודה הסוציאלית עם ילדים. בישראל, כמו גם בעולם, ילדים ונוער תפסו מקום מרכזי בעשייה ובהוויה למן הרגעים הראשונים של מקצוע העבודה הסוציאלית. זאת בעיקר בשל הרצון להגן על ילדים מפני מצבי סיכון. ההיסטוריה עשירה באירועים מכוננים אשר השפיעו רבות על הפרדיגמות השונות בעבודה סוציאלית עם ילדים ועיצבו אותן, ביניהם חתימת , הרצח של 1989 ישראל על האמנה לזכויות הילד בשנת הפעוטה מורן דנמיאס מטבריה והרצח של רוז פיזם. לצד תחנות היסטוריות וטרגיות, עברנו גם דרך מגפת הקורונה, החגיגי 100־ ואנו מגיעות לנקודת ציון זו, לכבוד גיליון ה של הקהילה שלנו, עם תובנות מן העבר שחשוב שיסמנו עבורנו את העתיד. מסע בשבילי העבר || לאמנה לזכויות הילד 1989 הצטרפות ישראל בשנת לימדה אותנו רבות על זכויותיהם הבסיסיות של ילדים. אחת הזכויות שקיבלה תשומת לב משמעותית ביחס לאחרות היא הזכות להשתתפות. העובדות הסוציאליות בישראל היו בין נשות המקצוע הראשונות שאימצו גישת זכויות זו בפרקטיקה היום־יומית שלהן, תוך פיתוח פרוטוקולים ייחודיים שנועדו להנגיש לילדים את תהליכי ההתערבות השונים. ניתן למצוא לכך דוגמאות רבות, ביניהן פיתוח פרוטוקול ייחודי לילדים בגיל הרך בשירות לחקירות ילדים, הכנסת שיח עם ילדים לפרקטיקה של עו"סיות לחוק נוער וכן השתתפות של ילדים בתוך ועדות תכנון טיפול והערכה. כל אלה, לצד דוגמאות רבות נוספות, ממחישות את מחויבותו של מקצוע העבודה הסוציאלית להשתתפות ילדים בתהליכים הנוגעים להם, מתוך הבנה בסיסית כי הגנה על ילדים מבלי לשמוע את הילדים עצמם לא רק פוגמת בזכותם של הילדים להישמע, אלא אף פוגמת נואשות ביכולת העובדות הסוציאליות להגיב בצורה מיטבית. לצד הפיתוחים וההתקדמות הרבה של המקצוע שלנו לאור האמנה לזכויות הילד, חשוב להכיר באתגרים הרבים שאימוץ האמנה הביא לפתחנו; אתגרים שאנו עדיין מנסות למצוא להן מענה. האמנה מתייחסת לא רק להשתתפות ילדים אלא מציגה קשת רחבה של זכויות ילדים, אשר מצריכות המשך למידה והטמעה בחזון ובפרקטיקה של העבודה הסוציאלית. הרצח של מורן דנמיאס בת השלוש מטבריה, בשנת הכניס לתוך פרקטיקת העבודה עם ילדים את חוק ,1989 חובת הדיווח. חוק זה, אשר גרף לאורך השנים ביקורות רבות, גם בישראל וגם בעולם, הוא עדיין סמל להחלטה אמיצה ונחושה, לפיה להגנה על ילדים יש חשיבות עליונה במדינת ישראל. במידה רבה, חוק זה גם מסמן את הפיכתן של העובדות הסוציאליות לחזית ההגנה על ילדים. הכרחי להדגיש פה כי הפיכתן של עובדות סוציאליות לחזית ההגנה על ילדים איננה מייצגת מגמות בעולם. למשל, החזית החברתית להגנה על ילדים בארה"ב מצויה בעיקרה אצל רופאות ורופאי הילדים, ובגרמניה היא מצויה בעיקרה בקרב נשות ואנשי חינוך. את האחריות החברתית שהושמה על כתפינו לקחנו באמונה רבה ומתוך מחויבות עצומה, אולם תחנות נוספות בדרך לימדו כי עובדות סוציאליות לבדן אינן יכולות להגן על ילדים. המחיש את הציפייה 2008 הרצח של רוז פיזם בשנת החברתית מהעובדות הסוציאליות לראות ולהגן תמיד; ציפייה לא ריאלית כאשר מרבית הילדים במדינת ישראל כלל אינם מגיעים לידיעת העובדות הסוציאליות בחיי היום־יום שלהם. מסקנה דרמטית העולה מתוך תחנה זו היא בדבר תפקידן הקרדינלי של מערכות נוספות בחייהם של ילדים ומשפחות בהגנה עליהם, וכמה הכרחי שיתוף 15 הפעולה בין מערכות אלה. לצערנו, גם היום, כמעט שנה אחרי אותו רצח נורא, איננו נמצאים במציאות של מערכות המשלבות משאבים לצורך הגנה על ילדים. הציבה בפני מדינת ישראל, מגפת הקורונה העולמית כמו גם בפני מדינות רבות ברחבי העולם, התמודדות עם משבר מתמשך, רב־ממדי ורווי בחוסר ודאות. התמודדות זו הביאה עימה גם את היעלמותם של הילדים מהזירה מגפת הקורונה העולמית הציבה בפני מדינת ישראל, כמו גם בפני מדינות רבות ברחבי העולם, התמודדות עם משבר מתמשך, רב־ממדי ורווי בחוסר ודאות. התמודדות זו הביאה עימה גם את היעלמותם של הילדים מהזירה הציבורית 52
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=