43 בתקופה רגועה, כשאין צורך לטפס על הגדרות ולזעוק למען שכר ותנאים טובים יותר? האם יש הצדקה לקיומה? לאחר מחשבה מעמיקה שקיימו מטה העמותה והרכזות, בשיתוף עם יועצת אסטרטגית, התשובה הייתה: כן, ממשיכים להתקיים! היום עומדים במוקד העשייה הצרכים והמאבקים שלנו, הסטודנטים, עם דגש על שינוי מדיניות בעולם העבודה הסוציאלית כרמת התערבות מרכזית בקידום שינוי בשדה החברתי־מדיני. אתגרים והתמודדויות || אתגרי העמותה כיום שונים מאוד מאלה של תקופת הקמתה. אחד האתגרים המרכזיים הוא גיוס פעילים; כלומר, תופעת האמי"לי ("אז מה יוצא לי מזה?"). רכזות הגרעינים מעידות על קושי להסביר לסטודנטים את המשמעות של השתתפות פעילה בשיפור פני הזירה התעסוקתית שהם עתידים להגיע אליה בתום לימודיהם. אתגר נוסף הוא הפער בסטנדרט שמציבים מוסדות הלימוד השונים ביחס להכשרה המעשית בשדה - הן ברמת ההדרכות והן בכיסוי עלויות הנסיעה. כחלק מפרויקט "סטנדרטיזציה", העמותה פועלת בשיתוף פעולה עם המחלקות לעבודה סוציאלית כדי לייצר רמה אחידה ואיכותית בהכשרות. מה צופן העתיד? || סטודנטיות רבות לעבודה סוציאלית מצהירות כיום שלא יעבדו בתחום, מתוך חשש "לפגוש את התסכולים שבשדה". המענה שמציעה העמותה לסוגיה זו הוא הענקת כלים לשינוי, כך שבעתיד יוכלו הסטודנטיות לעצב ולשפר את מרחבי התעסוקה שלהן ולהתמודד עם התנאים השוחקים. השאיפה היא שבוגרי ובוגרות העמותה יתפקדו כשחקנים משמעותיים בזירה החברתית. נוסף על כך, באמצעות קהילת הבוגרות תמשיך העמותה להיות קרקע תומכת ומפרה להתפתחות ולשינויי מדיניות גם לאחר הלימודים האקדמיים. לסיכום || עמותת עו"סים שינוי תמשיך לפעול למיצוי זכויות הסטודנטיות, תצא בקול גדול ותצעק את מה שיש לומר. היא תייצר הזדמנויות לשיח, למאבקים ולקידום מדיניות רווחה מיטיבה יותר במדינה. נמשיך לע״ס/שות שינוי! מ תברר שבלגן בפוליטיקה אינו המצאה של השנים הייתה לא קלה: מפלגות 2010 האחרונות. שנת פורקו והוקמו מחדש, נשיא המדינה עמד למשפט, ועוד. ובתוך כך, הרכבת הקלה בירושלים עמדה להתחיל לעבוד והתחושה הכללית הייתה של הזדמנויות חדשות העומדות בפתח. באותה שנה החלו העובדים הסוציאליים במאבקם מול משרד האוצר ומשרד הכלכלה. כחלק מהמאבקים הפנימיים, עלתה דרישה מהשטח שהאיגוד ילחץ על ההסתדרות לגבות אותו במאבק, אולם הנהגת האיגוד דאז הייתה חלשה הן מול ההסתדרות והן מול משרד האוצר. במפגש של שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג עם סטודנטים לעבודה סוציאלית, הם קבלו על הזנחתם של השירותים החברתיים והוא השיב: "אין לכם כוחפוליטי, והרי ברורשלאתפקירו אתהמטופלים שלכם כדי להשיג תנאים טובים יותר". קבוצה אחת של סטודנטים, שהתבוננה במאבק מן הצד, הבינה לפתע שהסטודנטים הם כוח אדיר, שיתרונו הגדול בכך שהם אינם חייבים דבר לאף אחד: הם אינם מועסקים על ידי ארגון כלשהו, הם לא חתמו על חוזה שמונע מהם להתאגד או להפגין, והם רבים! הסטודנטים החליטו להתארגן, ועם חולצות אדומות, מגפון וכריזמה יצאו לדרך, כקבוצה שלימים קראה לעצמה "עו"סים שינוי". היו, כמובן, גם קשיים בדרך. איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים לא רצה כל קשר לחבורת הסטודנטים הספק־פרועה ספק־מוזרה הזאת, בטענה שהם אינם חלק מהאיגוד ואין זה זמנם להתערב. גיוס תומכים, יצירת קשרים והפצת הבשורה היו משימות מורכבות מהמצופה, ובה בעת איימו מוסדות הלימוד בהפסקת ההכשרות שלהם וכמה מהמפגינים אף נעצרו. אט אט הצטרפו לקבוצה עוד ועוד סטודנטים, וקבוצות עצמאיות נפתחו במוסדות הלימוד השונים. העשייהשמהדגשעלמציאתדרכי הפעולההאפקטיביות - למאבק הזה ולמאבק הבא, בירור המקומות הדורשים התערבות ולמידת המגרש המדיני שאפשר לפעול בו. בחלוף הזמן, הקבוצות השונות התמסדו והפכו לעמותה רשומה, הוקם מטה וגויס ועד מנהל. האם יש הצדקה לקיומנו גם היום? || , שחזר במידה רבה 2020 המאבק האחרון, זה של שנת . הפעם, העמותה הייתה 2010 את האירועים והתחושות של מאורגנת יותר והיה קל להבחין בריבוי לובשי האדום בתוך "הים הסגול" של חברות וחברי האיגוד. המאבק הוכרז כהצלחה - ורפורמת "הישג" יצאה לדרך. בתום המאבק עלתה השאלהמה תעשה העמותה בתקופה שבה כבר איננו נדרשים לכוח מגבה של צעירות וצעירים מלאי אנרגיות, שאינם מחויבים לשום ארגון. מה מטרתה PDF להורדת המאמר בקובץ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=