10 2022 מרץ | עמיתים היה גודל מפח הנפש שחוותה: "ראיתי אותו, והוא אמר לי שהוא לא רוצה קשר איתי,״ היא מספרת. "שם, בין מה שעברתי עם אמא שלי לבין מה שהיה לי עם אבא שלי, העדפתי לחיות ברחוב." במשך שנתיים היא מצאה את עצמה משוטטת חסרת־כל ברחובות בוסטון , נערה קטנה 80־ הקשוחים של שנות ה ועזובה, ישנה על ספסלים מזדמנים, אוכלת מפחי זבל וקופאת מהקור העז בחודשי החורף הקשים. "לשרוד בבוסטון בחורף זה הרבה יותר מאקסטרים," היא מספרת. "מה שהחזיק אותי זה הפחד שלא ליפול לזנות או להיות נרקומנית. במקום לסמים, הייתי מכורה לאוכל. זה היה המזל שלי, שלא התמכרתי לדברים אחרים. האוכל סתם לי את החור בלב." , היא שבה 15 כעבור שנתיים, בגיל לישראל ונשלחה על ידי אמה לפנימייה דתית, ממנה נשרה אחרי שלושה חודשים בלבד. השמש הישראלית שהחליפה את הכפור האמריקאי לא האירה לה פנים, אלא זימנה לה מסע נעורים קשה, ושיאו היה בנסיעה שגרתית במונית שהסתיימה באונס אכזרי על ידי שני גברים זרים – הנהג ונוסע נוסף. למרות תלאות החיים שעברה בילדותה היא בחרה שלא להיכנע. היא למדה, הוציאה תעודת בגרות ושירתה בצבא, אך התקווה לעלות על מסלול חיים שגרתי התעכבה עוד: "הייתי חיילת בודדה בצבא, שם הכרתי את בן הזוג שלי שגם הוא היה חייל בודד," היא מספרת. "שכרנו לנו יחד דירה בתל אביב ואחרי זמן קצר נכנסתי להריון לא צפוי, שגיליתי רק בחודש החמישי." לידתו של מפעל חיים באותה דירה קטנה, ששכנה במבנה של בית קפה ישן בתפר שבין תל אביב ליפו, נולד בית השנטי. "לא היה לנו כלום בבית, הייתי אוספת אוכל משוק הכרמל ביום שישי אחרי שכולם סגרו. זה הזכיר לי את התקופה שלי כילדת רחוב בארה"ב, אבל פה, במיוחד בשבתות ובחגים, זה היה אפילו יותר אכזרי משם. בארה"ב יש לך רק את חג המולד וחג ההודיה, אבל פה כל כמה שבועות יש חג משפחתי אחר, יש שבתות, וכשאתה ילד רחוב אתה מרגיש לבד לגמרי." "אמרתי לבן זוגי אז, בוא נעשה ארוחות שישי לכל הילדים הפריקים האלה שעוברים פה. בכלל לא חשבתי שיבואו הרבה ילדים, אבל משישי לשישי הגיעו יותר ויותר ילדים," היא מספרת. "יום אחד הגיעה לארוחה בחורה צעירה שבדיוק חזרה מהודו ואמרה לי: 'אני מרגישה פה מה זה שנטי'. שאלתי אותה מה זה שנטי, והיא אמרה לי שזה אהבה ושלווה בהודית. ואז אחד מהחבר'ה רשם על הקיר 'ברוכים הבאים לבית השנטי'. ככה, לאט לאט, זה הפך לכתובת ברחוב, ילדים אמרו אחד לשני: 'אתה בא לשנטי? בוא נלך לבית השנטי'. פתאום זה נהיה מוסד." את בתה הבכורה, לה קראה שנטי, היא . באותה שנה היא גם חוותה את 21 ילדה בגיל האירוע שגרם לה להבין שהאירוח המזדמן של בני נוער במצוקה בביתה, הולך להפוך למפעל חייה. "הגיעה אלינו לבית בחורה שהייתה ברחוב. ראיתי שהיא הייתה גמורה לגמרי וכשדיברנו היא סיפרה לי שהיא נאנסה. פתאום מצאתי את עצמי מספרת לה על האונס שעברתי. זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי על האונס. כשאת שורדת אין לך זמן לדבר על הבעיות שלך. את פשוט חיה. והנה קליין: ״יום אחד הגיעה לארוחה בחורה צעירה שבדיוק חזרה מהודו ואמרה לי: 'אני מרגישה פה מה זה שנטי'. שאלתי אותה מה זה שנטי?, והיא אמרה לי שזה אהבה ושלווה בהודית. ואז אחד מהחבר'ה רשם על הקיר 'ברוכים הבאים לבית השנטי'. ככה, לאט לאט, זה הפך לכתובת ברחוב״ "חבר'ה שנכנסים לפה לא מאמינים שזה מקום לבני נוער". בית השנטי. צילום: אלון גרגו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=