להתמודד עם המוגבלות ביקור חגיגי בבית עמותת 'שלוה' 20 ׳ עמ | בירושלים עמיתים עמותה לקידום מקצועי חברתי של הפקידים, עובדי המנהל והשירותים מהדורת חג | , ניסן תשפ״ב 2022 מרץ
גיל בר-טל, עו"ד ברכת היו"ר 4 הילה קניסטר בר דוד ברכת המנכ"לית 5 - טור אישי מאת קרן ואזנה מאתגר לצמיחה 6 הדס יום טוב ראיון עם מריומה קליין-שנטי | בשנטי של מריומה 8 יניב שרון סמינר עובדי רשויות במגזר הערבי | השתלמות היא הזדמנות לשינוי 14 אור גואטה להתמודד עם המוגבלות ב׳שלוה׳ 20 הדס יום טוב סמינר עוצמה נשית | אין כוח ששווה בעוצמתו לזה של אישה נחושה 26 טל כרמון גמול כפול - הקורסים וההשתלמויות של העמותה 32 טור אישי הגברת הראשונה, גב' מיכל הרצוג למה בכלל צריך את יום האישה 37 דני ואזנה כתיבה היא מתנה לחיים - על סדנאות הכתיבה של העמותה 38 אורן דגן ראיון עם לאה שנירר | אימון לחיים 42 דפנה בר שילון חושבים עליכם - מרעיון לממשות של סמינר וקורס 44 ההון האנושי של העמותה - על פרוייקט 'אמץ גמלאי' 46 שעשועונים 48 עמיתים מספרים פוגשים את השטח 50 תוכן עניינים להקת שלוה. צילום: יוחנן כץ בשער: יו"ר: גיל בר-טל, עו"ד מנכ"לית: הילה קניסטר בר דוד מנהלת מערכת: סיגלית ברוך כהן המגזין הופק עבור העמותה לקידום מקצועי חברתי. אין לשכפל, לצלם או להעתיק ללא אישור המו"ל דני ואזנה עורך: סטודיו הפצתרבותעיצוב גרפי: דבר פלוס" - דבר העובדים בארץ ישראל מו"ל: "
4 2022 מרץ | עמיתים הימיםהםימיהתחדשותותקווהעםבואהאביב– ימיםשלהתלכדות משפחתיתסביבשולחן החג, ימיםשל יציאה לחיק הטבע ולמרחבים הפורחים, ובעיקר ימיםשלשאיפהלשגשוג ולהגשמת יעדיםחדשים. אנו בהסתדרות המעו"ף שמחים להמשיך להעניק לכם בשיתוף העמותה לקידום מקצועי את מלוא הכלים הדרושים להתפתחותכם האישיתוגאיםלהוותעבורכםעוגןלהצלחהולשגשוג. כמישמעניקים לאזרחי המדינה בערים ובמועצות המקומיות את השירותים הציבורייםהטוביםביותר, במסירות ובמקצועיותאין קץ, לעיתיםתוך התמודדות יום־יומית מאתגרת, ראוי שתזכו לאותה מידה של יחס מחבק ומתגמל – ועל כך אנו עמלים במרץ סביב השעון. גל נוסף של קורונה שהולך ועוזב אותנו שבו עמלתם רבות לטובת הציבור הוכיח שוב עד כמה אתם ראויים לכך – להכשרות המקצועיות הטובות ביותר, לקורסי ההעשרה המרתקים ביותר, למרצים המבוקשים ביותר, לתנאי האירוח המפנקים ולתגמול הראוי על השקעתכם. אני גאה על היענותכם הגבוהה לפעילות הענפה שאנו מעמידים לרשותכם, על רצונכם העז להצליח ולהרחיב אופקים, על המוטיבציה הגבוהה שאתם מגלים, על השאיפה להתפתחות אישית ולהתקדמות מקצועית, ומעל הכל – אני גאה ונפעם בכל פעם מחדש, בכל סמינר ובכל פעילות מרעננת, מהלכידות החברתית ומשמחת החיים של כל אחת ואחד מכם. דבר זה לאינו מובן מאליו, זה מהווה מפתח להצלחה בחיים בכלל ובשירות הציבורי בפרט. באווירתחג הפסח, אני מאחל לכל אחת ואחד מכם להמשיך באותה תנועה קדימה, עם מלוא שמחת החיים והנתינה, גיל בר טל - עו"ד יו"ר
5 האביב כבר כאן והנה אנו עומדים בפתחו של חג הפסח הבא עלינו לטובה; נרגשים, מחוזקים ומלאי ציפייה לקראת המשך העשייה הענפה והמגוונת המצפה לנו. כולי תקווה כי חג החירות הזה יסמן עבור כולנו את נקודת המפנה שאנו כה מייחלים ומשתוקקים לה לאחר שנתיים מאתגרות בצילה של הקורונה. כעמותה שחרטה על דגלה ערכים של העצמה, התחדשות ושחרור, אין סמלי יותר מחג הפסח לא רק לקוות ולייחל לכל אלה, אלא לפעול להגשמתם כל ימות השנה - כך עשינו וכך נמשיך לעשות עבור כל אחת ואחד מכם בתחושת שליחות, ברוחב לב ובאהבה, כי מגיע לכם, עמיתים יקרים, להמשיך לשגשג, לחוות, להגשים ולכבוש כל פסגה אפשרית. אלפים מכם נטלו בשנה החולפת חלק בפעילויות המגוונות שאנו מעניקים וחלקו יחד חוויות משותפות ומרגשות בתוך שגרת היום־ יום. השכלתם, הרחבתם אופקים, נפשתם, חוויתם מהי העצמה נשית ומהי התפתחותאישית, כל זאתבאחתהתקופותהמורכבותשידענו. בפסח הזה, באווירת ההתחדשות ועם הפנים קדימה לעבר השמש הקיציתהמלטפת, אין מאושרת וגאהממני לקראתהפעילותהענפה הצפויה לנו גם בשנה הקרובה. גיליון זה, היוצא בתקופה שבין חודש מרץ במרכזו יום האשה לבין פסח חג החירות, עומד בסימן הבחירה בשילוב בין משפחה לקריירה, העצמה וצמיחה אישית. הוא ביטוי ליכולתו של האדם באשר הוא אדם להגשים את שאיפותיו ויעדיו ובלבד שיאמין בעצמו. נפלה בחלקנו הזכות לסלול עבורכם את הדרך ולהעניק לכם את הכלים הטובים ביותר הדרושים להצלחתכם ולהתפתחותכם המקצועית והאישית – כל שעליכם לעשות הוא להביט מעלה אל הפסגה ולכבוש אותה! חג חירות שמח, הילה קניסטר בר דוד מנכ"לית
6 2022 מרץ | עמיתים ח ניית הבריכה העירונית ברעננה הייתה הומה בבוקר היציאה לסמינר. יחד עם מאות עובדות ועובדי עיריית רעננה גררנו נרגשים מזוודות עמוסות לעבר האוטובוסים המונעים שהמתינו לנו בשורה ארוכה, מוכנים לקראת היציאה לירושלים – לסמינר השנתי לעובדי עיריית רעננה. מועד הסמינר שעסק בנושא "מאתגר לצמיחה”, לא יכול היה להיות סמלי יותר מזה שנקבע – ממש ערב הסילבסטר, לפתחה של שנה חדשה. את עצירת הביניים עשינו בגן הלאומי עין חמד, שם התכבדנו בכריכים טריים ומושקעים, שתייה חמה ומגשי פירות צבעוניים. ההתכנסות המשותפת בחיק הטבע, הרחק מהמשרדים והמוסדות, הייתה הזדמנות מרגשת לפגוש את האנשים שביום־יום הכרנו רק דרך הטלפון או המיילים הרשמיים בעבודה. לאחר מנוחה קצרה ומרעננת המשכנו בנסיעה לכיוון הכותל המערבי, שם קיבלו את פנינו מתופפים נלהבים בשירים ובריקודים שלא השאירו אף אחת מחוץ למעגלים המקפצים. מהרחבה ההומה המשכנו פנימה לעבר הכותל, להתחבר לאווירת הקדושה, כל אחד בדרכו; לשאת תפילה בלב, להניח פתק בין האבנים או פשוט להתרגש עם החברות מעוד סלפי למזכרת. שוק מחנה יהודה היה התחנה הבאה שלנו. אולי המקום הקולינרי התוסס והססגוני ביותר בארץ. אפילו הקור הירושלמי באותו יום חורפי לא הרתיע אותנו מלצעוד לעבר השוק, עטופות במעילים, חבושות בכובעי צמר, מצוידות בכפפות צמר ובמטריות מונפות. הגשם שהחל לרדת לא גרע לרגע מהחוויה המדהימה, להיפך. מה מחמם יותר את הלב מאשר הליכה צפופה בסמטאות השוק עם תה חם ביד, טעימות ונשנושים מדוכן לדוכן ובילוי עם החברות שאוהבים. הסתובבנו בקבוצות קטנות, טועמות מכל הבא ליד, כנאפה עם גלידה, חלבה, ומה שמתחשק, ללא הגבלת קלוריות וללא נקיפות מצפון. חופשה זאת חופשה! גם מהקלוריות! לקראת ערב הגענו מאושרות ומרוצות למלון דן המפנק. כאילו לא נשנשנו מספיק בסמטאות שוק מחנה יהודה, התקבלנו בלובי המלון עם קפה טעים, תה ועוגות. על המיטות בחדרים חיכו לנו מתנות מפנקות מטעם ההנהלה וועד העובדים – קנקן תה עם כוסות יפות, מטריה ענקית בשלל צבעים, שחיממו לנו את הלב ונתנו לנו תחושה טובה של הערכה ויחס מדהים. לאחר מנוחה והתרעננות ירדנו לאולם הרצאות. על הבימה הקטנה נעמד בחור צעיר, חייכן, שמהרגע שהתחיל לספר את סיפורו האישי במונולוג שוטף ומרתק, לא עמיתים רבים נהנים לאורך השנה מסמינרים מרתקים במלונות בירושלים, ים המלח, אילת ועוד. סמינרים אלו היו לשם דבר, והעמיתים מחכים בקוצר רוח לסמינר הבא. אחד מעשרות הסמינרים האלה התקיים ערב השנה החדשה תחת הכותרת "מאתגר לצמיחה". הסמינר המעצים, שהתקיים במלון דן בירושלים באירוח מפנק בן יומיים, העניק לעמיתים חוויה גדושה בפעילויות ובחוויות, אך לא פחות חשוב מכך נתן השראה לצמיחה ולהתפתחות אישית. קרן ואזנה, מנהלנית בעיריית רעננה, היתה שם ומספרת על ניחוחות השוק במחנה יהודה, הרצאותיהם המרתקות של זיו שילון ומיכל דליות, הסטנדאפ הקורע של קובי מימון והנופים הפסטורליים שנשקפו מסמטאות עין כרם. | טור אישי - קרן ואזנה | מאתגר לצמיחה אחרי דמעות ההתרגשות והעצב שהזלנו בהרצאה של זיו שילון, הגיעה כעת תורן של הדמעות לפרוץ מתוך צחוק חסר שליטה. כן, הוא קורע ללא ספק.
7 צילומים: אלבום פרטי נשארה עין אחת יבשה בקהל. זה היה זיו שילון, קצין גבעתי שנפצע קשה במהלך הלחימה ברצועת עזה והפך מאז סמל לגבורה ועוז רוח. הוא שיתף אותנו בגילוי לב ובאומץ בסיפורו המרתק, העוצמתי והעצוב; הרטיט את ליבנו והזכיר לכולנו להודות תמיד על הטוב, להעריך כל רגע ורגע שאנחנו בריאים, שמחים וצוחקים בחיק המשפחה והחברים. זיו איבד את ידו בקרב. לאחר תקופת ההחלמה באו הצרות והכו בו אחת אחרי השנייה, מתוך הכאב והאתגרים הוא מתחזק ונרתם כיום לעזור לאחרים, מעביר מתעצומות הנפש שלו בתחושת שליחות, מסביר שזה אפשרי, כן, אפשרי, להתגבר על קשיים, לא להישבר ולהיות מאושרים אם רק נחליט שאנחנו רוצים. לאחר הרצאה מעוררת השראה וארוחת ערב עשירה, לבשנו בגדי ערב יפים ומיהרנו לתפוס את המקומות הראשונים בהופעה של הסטנדאפיסט קובי מימון. אחרי דמעות ההתרגשות והעצב שהזלנו בהרצאה של זיו שילון, הגיעה תורן של הדמעות לפרוץ מתוך צחוק חסר שליטה. הוא היה קורע ללא ספק, ממש כמו שכמה מהרוקדים קרעו את רחבת הריקודים במסיבה שהתקיימה מיד אחרי שקובי מימון המצוין סיים ועזב לטובת הזמר אמיר יוסף, שהרקיד את כולם. לקראת חצות, כיאה לסינדרלה, הפיהוקים החלו להופיע והעיניים שוב דמעו, עכשיו כבר מעייפות, בכל זאת עברנו יום עמוס וגדוש בחוויות. הבוקר שלמחרת היה עדיין קר וחורפי, אבל על רקע הנוף הירושלמי הכל נראה כל כך ציורי. ישבנו בחדר האוכל סביב שולחן ענק, כל החברות לעבודה, שתינו קפה ועוד קפה, פטפטנו, אכלנו, קינחנו במאפה טעים ולא שכחנו להתקשר ולדאוג לילדים. ואם כבר ילדים, אז באולם הסמוך כבר חיכתה לנו לא אחרת מאשר מיכל דליות. הלוא היא "סופר נני”. כהרגלה, היא היתה מרתקת, מלאת כריזמה ומצחיקה. היא שיתפה אותנו בחייה האישיים, סיפרה על ילדיה ועל בעלה והכל בהומור בריא ואמירות ותובנות חכמות. עזבנו את המלון בתחושת רוגע וסיפוק לאחר חוויה מעצימה ומלאה בתובנות לחיים, בעצות לגידול הילדים ובהשראה לצמיחה ולכיבוש יעדים. היום השני לטיול היה לא פחות מרתק. נסענו לכיוון עין כרם הקסומה, שוטטנו בסמטאותיה בליווי מדריך צמוד ושחקן רחוב מדהים שסיפק לנו מופע מצחיק בדמותו של זקן תימני. בארמון הנציב, התחנה הבאה שלנו, כבר חיכה לנו נגן גיטרה שחילק לנו מיד שירונים מודפסים לשירה. והנה, מחברות לעבודה הפכנו לרגע קט ללהקת בנות כישרונית ומבטיחה שליוותה את הזמר בלי שום זיופים ובהנאה. טוב, והייתה גם ארוחת צהרים מפנקת, שלא כאן המקום להרחיב על התפריט העשיר מפאת הדיאטה שגזרתי על עצמי רגע לפני שעלינו לאוטובוסים בחזרה לרעננה מאושרות, מגובשת ומלאות חוויות, עד הפעם הבאה בירושלים הבירה.
8 2022 מרץ | עמיתים א ת "בית השנטי" הראשון בתל אביב הקימה מריומה קליין־שנטי 1984 (לשעבר בן יוסף) בשנת לפני כמעט ארבעה עשורים. אז, רק מעטים הכירו את הביטוי "נוער בסיכון", ומעטים עוד יותר עסקו או טיפלו בנערי ובילדי רחוב. מאז עברו מים רבים בירקון, עמותות ובתים חמים רבים בארץ נפתחו ונסגרו, אך בית השנטי עדיין עומד יציב ואיתן ומשמש כתובת מרכזית לפניות של בני נוער במצוקה. אלף בני נוער עברו בארבעת 63־ לא פחות מ העשורים האחרונים תחת ידיה של מריומה, מייסדת המקום והאישה המזוהה ביותר עם נוער במצוקה, שהספיקה מאז להצמיד לשם משפחתה את השם שהפך למפעל חייה ואפילו לקרוא כך לבתה הבכורה. מהבית המיתולוגי ששכן בשכונת נווה צדק והעניק ארוחות שבת חמות לעוברי אורח, הלך והתפתח מפעל חייה של קליין־ שנטי. בנובמבר הקרוב היא תחנוך את הבית השלישי בירושלים, זאת בנוסף לבית ברחוב גולדמן בתל אביב וכפר הנוער "שלווה במדבר" הסמוך לשדה בוקר. בדרך היא הספיקה להדליק משואה בבית הנשיא, לקבל את אות המתנדב, להוציא לאור את ), המפרט את 2011( " הספר "דרך בית השנטי השיטה הטיפולית הייחודית שלה, ואפילו הגיבורים 25 לתפוס מקום של כבוד ברשימת . אך 2017 לשנת CNN־ העולמיים של ה לפני הכל, הסיפור של בית השנטי הוא סיפור של תקומה, של טיפול עצמי דרך טיפול באחרים, ובעצם, סיפורה של אישה אחת שמתוך התהום בחרה בחיים. חיים ברחוב הקפוא בבוסטון, אונס אכזרי והריון לא מתוכנן "לא למדתי באוניברסיטה עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה או משהו כזה," מספרת קליין־ שנטי. "בית השנטי התפתח מתוכי, מהשטח. לפני כן לא היו כאן עמותות כאלה לנוער במצוקה. אני מודה על כל מה שעברתי. אם לא הייתי עוברת את זה, לא הייתי יכולה לעשות את מה שעשיתי. לא הייתי יכולה להבין מה זה נטישה, מה זה פגיעות, הדברים האלה גרמו לי לבחור בחמלה. אחד הדברים שהבנתי ברגע שהקמתי את בית השנטי, הוא שדרך העזרה שלי לאחרים אני עוזרת לעצמי." ) נולדה בשנת 58( מריומה קליין־שנטי בניו יורק לאם ישראלית ולאב יהודי- 1964 אמריקאי אותו פגשה עשר פעמים בלבד בכל מהלך חייה. כשהייתה בת שנתיים עלתה עם משפחתה לישראל, כאן התגרשו הוריה ואביה חזר לארה"ב. ילדותה בארץ היתה קשה. את התקיפה המינית הראשונה היא חוותה כבר בגיל חמש. מאז הותקפה עוד מספר פעמים כשהיא חשופה ופגיעה מבלי שאיש גונן עליה. צמאה לדמות האב בחייה היא הרחיקה לבוסטון שבארה"ב בניסיון נואש 13 כבר בגיל לאתר את אביה, אך כגודל הציפייה כך היא שרדה ילדות איומה. ננטשה על ידי אביה, הוטרדה והותקפה מינית, שוטטה חסרת בית במשך שנתיים ברחובות בוסטון המאיימים – את מסכת . מתוך 15 עוד לפני שמלאו לה מריומה קליין־שנטיהייסורים הזאת חוותה התהום הזאת היא צמחה והקימה את מפעל חייה – עמותת בית השנטי, דרכה עברו עד היום עשרות אלפי בני נוער בסיכון. את החצר האחורית של ישראל היא מכירה אולי טוב יותר מכל מוסד ממשלתי בארץ, וכך היא כבר נערכת לקראת ההשלכות ארוכות הטווח של משבר הקורונה על בני הנוער, קילוגרם 60 פועלת לגיוס כספים, מקימה בית נוסף בירושלים, ואפילו השילה הדס יום טוב | ממשקלה כדי להמשיך בריאה ואיתנה במשימת חייה. בשנטי של מריומה
9 צילום: באדיבות בית השנטי
10 2022 מרץ | עמיתים היה גודל מפח הנפש שחוותה: "ראיתי אותו, והוא אמר לי שהוא לא רוצה קשר איתי,״ היא מספרת. "שם, בין מה שעברתי עם אמא שלי לבין מה שהיה לי עם אבא שלי, העדפתי לחיות ברחוב." במשך שנתיים היא מצאה את עצמה משוטטת חסרת־כל ברחובות בוסטון , נערה קטנה 80־ הקשוחים של שנות ה ועזובה, ישנה על ספסלים מזדמנים, אוכלת מפחי זבל וקופאת מהקור העז בחודשי החורף הקשים. "לשרוד בבוסטון בחורף זה הרבה יותר מאקסטרים," היא מספרת. "מה שהחזיק אותי זה הפחד שלא ליפול לזנות או להיות נרקומנית. במקום לסמים, הייתי מכורה לאוכל. זה היה המזל שלי, שלא התמכרתי לדברים אחרים. האוכל סתם לי את החור בלב." , היא שבה 15 כעבור שנתיים, בגיל לישראל ונשלחה על ידי אמה לפנימייה דתית, ממנה נשרה אחרי שלושה חודשים בלבד. השמש הישראלית שהחליפה את הכפור האמריקאי לא האירה לה פנים, אלא זימנה לה מסע נעורים קשה, ושיאו היה בנסיעה שגרתית במונית שהסתיימה באונס אכזרי על ידי שני גברים זרים – הנהג ונוסע נוסף. למרות תלאות החיים שעברה בילדותה היא בחרה שלא להיכנע. היא למדה, הוציאה תעודת בגרות ושירתה בצבא, אך התקווה לעלות על מסלול חיים שגרתי התעכבה עוד: "הייתי חיילת בודדה בצבא, שם הכרתי את בן הזוג שלי שגם הוא היה חייל בודד," היא מספרת. "שכרנו לנו יחד דירה בתל אביב ואחרי זמן קצר נכנסתי להריון לא צפוי, שגיליתי רק בחודש החמישי." לידתו של מפעל חיים באותה דירה קטנה, ששכנה במבנה של בית קפה ישן בתפר שבין תל אביב ליפו, נולד בית השנטי. "לא היה לנו כלום בבית, הייתי אוספת אוכל משוק הכרמל ביום שישי אחרי שכולם סגרו. זה הזכיר לי את התקופה שלי כילדת רחוב בארה"ב, אבל פה, במיוחד בשבתות ובחגים, זה היה אפילו יותר אכזרי משם. בארה"ב יש לך רק את חג המולד וחג ההודיה, אבל פה כל כמה שבועות יש חג משפחתי אחר, יש שבתות, וכשאתה ילד רחוב אתה מרגיש לבד לגמרי." "אמרתי לבן זוגי אז, בוא נעשה ארוחות שישי לכל הילדים הפריקים האלה שעוברים פה. בכלל לא חשבתי שיבואו הרבה ילדים, אבל משישי לשישי הגיעו יותר ויותר ילדים," היא מספרת. "יום אחד הגיעה לארוחה בחורה צעירה שבדיוק חזרה מהודו ואמרה לי: 'אני מרגישה פה מה זה שנטי'. שאלתי אותה מה זה שנטי, והיא אמרה לי שזה אהבה ושלווה בהודית. ואז אחד מהחבר'ה רשם על הקיר 'ברוכים הבאים לבית השנטי'. ככה, לאט לאט, זה הפך לכתובת ברחוב, ילדים אמרו אחד לשני: 'אתה בא לשנטי? בוא נלך לבית השנטי'. פתאום זה נהיה מוסד." את בתה הבכורה, לה קראה שנטי, היא . באותה שנה היא גם חוותה את 21 ילדה בגיל האירוע שגרם לה להבין שהאירוח המזדמן של בני נוער במצוקה בביתה, הולך להפוך למפעל חייה. "הגיעה אלינו לבית בחורה שהייתה ברחוב. ראיתי שהיא הייתה גמורה לגמרי וכשדיברנו היא סיפרה לי שהיא נאנסה. פתאום מצאתי את עצמי מספרת לה על האונס שעברתי. זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי על האונס. כשאת שורדת אין לך זמן לדבר על הבעיות שלך. את פשוט חיה. והנה קליין: ״יום אחד הגיעה לארוחה בחורה צעירה שבדיוק חזרה מהודו ואמרה לי: 'אני מרגישה פה מה זה שנטי'. שאלתי אותה מה זה שנטי?, והיא אמרה לי שזה אהבה ושלווה בהודית. ואז אחד מהחבר'ה רשם על הקיר 'ברוכים הבאים לבית השנטי'. ככה, לאט לאט, זה הפך לכתובת ברחוב״ "חבר'ה שנכנסים לפה לא מאמינים שזה מקום לבני נוער". בית השנטי. צילום: אלון גרגו
11 עצרתי לרגע ודיברתי על זה. שתינו בכינו והתחבקנו. הרגשתי שהיא עזרה לי, לא אני , לא היו לי אז איזה 21 עזרתי לה. הייתי בת תכניות גדולות לבית הזה, אבל אז הבנתי שזה מה שאני הולכת לעשות. מאז התחלתי לחיות שנה." 23 עם הילדים, חייתי איתם בבית מאז נולדו לקליין־שנטי שתי בנות נוספות והיא אף אימצה את אחד מבוגריה, שעובד כיום בבית השנטי. כחלק מתהליך השיקום שלה עצמה, לפני שש שנים היא השילה קילוגרם, כשהמניע 60־ ממשקלה לא פחות מ העיקרי לדיאטה החריפה שעברה היתה הדאגה להמשך טיפולה המסור בנערות ובנערים הנזקקים לה. כיום, היא חולקת את זמנה בין כפר שנטי במדבר לתל אביב. "זה המזל שלי," היא אומרת. "שעברתי תהליך, שהבנתי שיש שיעורים שהחיים האלה לימדו אותי." קום של אנרגיה מחבקתמ קליין־שנטי מאמינה ש"לאלוהים אין דת". לכן היא מקבלת בביתה נערים מכל קצוות האוכלוסייה, מכל מגדר והעדפה מינית, כל נערה, נער, ילדה או ילד שזקוקים לסיוע, בהם יהודים, מוסלמים, נוצרים ולהט"בים. על שיטת הטיפול הייחודית שלה היא הרחיבה בספר פרי עטה שיצא לאור לפני כעשור, מתוכו היא משתפת אותנו בשלוש נקודות קריטיות בתהליך: "קודם כול, כשנכנסים לבית השנטי נכנסים למעטפת אחרת. ויזואלית, הכל מאוד אסטתי, צבעוני ויפה. חבר'ה נכנסים לפה ולא מאמינים שזה מקום לבני נוער – מקום מטופח, נקי, עם . זו אנרגיה מאוד 24/7 צמחייה ומטבח פתוח מחבקת, שמאפשרת לנער רגע אחד לנשום, לא להרגיש קורבן, מסכן או אשם על מה שאתה ועל מה שעשית." נקודה חשובה נוספת שמציינת קליין־ שנטי היא הרצון של הנער להיות שותף בתהליך: "הילד חייב לבחור להגיע לבית השנטי באופן אקטיבי. גם אם הוא מגיע דרך עובד סוציאלי, פקיד סעד, מהרחוב או מבית המשפט לנוער, הוא חייב להגיע עם רצון לקבל עזרה מעמותת בית השנטי. אני בתור ילדת רחוב יודעת שאם לא בוחרים את זה, נשארים בבועה ולא יוצאים למעלה: מריומה עם בוגרי בית השנטי. צילומים: באדיבות בית השנטי. למטה: בית "שלווה במדבר". צילום: אלון גרגו
12 2022 מרץ | עמיתים ממנה. החופש האמיתי הוא לקחת אחריות על החיים שלך." הנקודה השלישית והחשובה היא הבחירה. אחרי הכול, מסגרות, חוקים נוקשים ואילוצים הם הדבר האחרון שהנערים האלה זקוקים להם: "יש פה חוקים מאוד כלליים וכל אחד מקבל את הדרך האינדיווידואלית שלו. כל אחד יבחר לקום בבוקר וללכת לבית הספר שהוא רוצה ללמוד בו, יבחר איפה לעבוד, איך לחסוך כסף עבור מה שהוא חולם. לא כל דרך מתאימה לכל אחד, ואנחנו כל הזמן מלמדים אותם לא לשכוח מאיפה הם באו ולאן הם הולכים." כמו רבים מעשרות אלפי בני הנוער בסיכון שעברו תחת ידיה ושיקמו את חייהם בתהליך מאתגר, כך גם קליין־שנטי עצמה, כפי שהיא מעידה על עצמה, נמצאת בתהליך למידה מתמשך. "אם אני לא אהיה תלמידה של החיים הלך על בית השנטי," היא אומרת ומאפיינת 80־ את הנוער שמגיע כיום למקום: "בשנות ה היו 90־ הגיעו פנקיסטים ופריקים, בשנות ה הרבה נערים שעלו מבריה"מ ומאתיופיה אחרי התחיל 2000־ שחוו קשיי קליטה, ובשנות ה נושא האינטרנט והמחשבים, והטכנולוגיה הוציאה לרחובות המון נוער חרדי שנפגע." השנים האחרונות, לדבריה, מביאות לבית השנטי נוער לא פשוט: "נוער מכל המגזרים שהוא מאוד קר, מאוד מנותק, בבועה, מכונס, מגיל מאוד צעיר הם בפורנו ובטלגראס. אבל למרות כל השינויים, נפש האדם נשארת נפש האדם. התפאורה משתנה, אבל כולנו, בכל דור, צריכים אהבה, חום ואוזן קשבת." יש עוד מקום לחלומות אחוזים 75־ תקציב בית השנטי מורכב מ אחוזים נוספים 25־ שמתקבלים מתרומות ו מתקציב משרד הרווחה. "השגת התמיכה הכספית היא עבודה בלתי פוסקת, צריך כל הזמן לדאוג להשיג את הכסף כדי לשרוד משנה לשנה. כמו הרבה עמותות בארץ, גם אנחנו כל הזמן בתהליך הישרדות ולא יודעים מה יקרה בעוד כמה חודשים. ככה שנה." 40 אנחנו מתקיימים כבר כמעט במבט לעתיד צופה קליין־שנטי עלייה משמעותית בתופעה של נוער במצוקה, בעיקר בעקבות מגפת הקורונה. "עוד לא התפרצה החוצה מגפת הכאב הזו בעיניי. אני חושבת שעוד שנה נראה בכל העולם עלייה באלימות ובשיעור הילדים שחיים ברחוב, אנחנו מכינים את עצמנו למכה הבאה." את ההיערכות ברמה הלאומית היא משאירה למקבלי ההחלטות, אבל כמו לאורך כל חייה, היא לא מחכה לאיש ונערכת להרחיב את פעילותה: "אני רוצה שתהיה קיומיות. שהמקום ישרוד כספית בפני עצמו, שהבית בירושלים יפתח וששלושת המקומות יהיו מלאים בילדים שנכנסים אליהם כשהם זקוקים לעזרה ויוצאים מהם מחוזקים. אני רוצה שהשיטה הזאת תופץ הלאה, שעוד ילדים יקבלו עזרה." הרצאתה של מריומה בקרוב ב'סמינר חינוך'. פרטים והרשמה באתר העמותה www.amitnet.co.il : לקידום מקצועי "כולנו בכל דור צריכים אהבה, חום ואוזן קשבת". צילום: באדיבות בית השנטי "בית השנטי התפתח מתוכי, מהשטח. לפני כן לא היו כאן עמותות כאלה לנוער במצוקה. אני מודה על כל מה שעברתי. אם לא הייתי עוברת את זה, לא הייתי יכולה לעשות את מה שעשיתי. לא הייתי יכולה להבין מה זה נטישה, מה זה פגיעות, הדברים האלה גרמו לי לבחור בחמלה.״
13 סמינר בנושא: תקשורת, אתגרים והזדמנויות בהרצאה מאחורי הקלעים של רשתות השיווק, על הפוליטיקה הפנימית של רשתות השיווק הכתבת מעיין פרתי ותחשוף את מאחורי הקלעים של רשתות השיווק, מה באמת מסתירים מכם בסופר ואיך תקטינו את ההוצאה השבועית שלכם ולחסוך כסף. בהרצאה על קבלת החלטות בצמתים בחיים - האם גם את/ה הגעת לצומת בחיים בה נתקלת ד"ר קרן אור-חן בשאלות כמו: האם להישאר בקשר זוגי שאיננו טוב, האם להעדיף קריירה על פני המשפחה או להיפך, האם להישאר במקום עבודה שאינו מתגמל מבחינה מקצועית ו/או חומרית, האם כאשר הגעת לצומת כזה בחיים הצלחת לקבל החלטה נכונה ומהי החלטה נכונה בכלל. - ספורה של עדי גוזי, שומרת שכנתי על הקול החלש שבקע וזעק לעזרה שהפריד בין עדי גוזי, המסע של חיי החיים למוות. עדי אשר נשאה משואה ביום העצמאות על הצלת חיי שכנתה, שירה איסקוב. שיחה מעוררת השראה על הכוח של כולנו להציל חיים ועל חובה אזרחית. בקצב התופים, התנועה והגוף - המוזיקה דרך הנפש הגוף והשמחה. רן שני בסיפור של השראה ותעצומות רן שני הנפש של ילדות ממנף את יכולתו בעזרת הקצב התנועה וחיבור למוזיקה. הפעלה אינטראקטיבית, דינמית, מגבשת, הומוריסטית, בה אתם שותפים מלאים. 6-9.6.22 | במלון הגושרים עיתונאית, כתבת הצרכנות מעיין פרתי, וכלכלה ב"תכנית חיסכון" וכתבת במהדורה המרכזית. בעלת דוקטורט בתחום ד"ר קרן אור-חן, קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית לתורת המשחקים. עדי גוזי, פעילה חברתית , יוצרשני רן ומפיק תכנים מוזיקליים. צילום: כפיר קוטלר צילום: דודי פפראצי כוהן צילום: קובי קואנקס ₪ 1730 מחיר נלווה *₪ 330 מחיר עמית קיום הפעילות מותנית במצב הקורונה ובכפוף להנחיות הממשלה. יתכנו שינויים. ט.ל.ח. תוכנית הסמינר המלאה תוצג באתר האינטרנט של העמותה. * במימוש מלא של הזכאויות. יזכרמ עפומ עקבו אחרינו: | www.amitnet.co.il לפרטים והרשמה:
14 2022 מרץ | עמיתים ה דרך לאילת כבר מזמן לא היתה עמוסה בחודשי החורף כפי שנראתה בתחילת השנה החדשה עם פתיחת הסמינר השנתי של עובדי הרשויות המקומיות הערביות. עובדים ועובדות ובני 5000־ לא פחות מ רשויות 33־ משפחותיהם, המשתייכים ל ומועצות מקומיות בחברה הערבית, עשו את דרכם דרומה כדי לבלות את חופשת החורף השנתית שלהם במסגרת מחזור נוסף של הסמינר שמקיימת העמותה לקידום מקצועי מדי שנה בעיר הדרומית. "אני משתתפת כל שנה בסמינר ולא מפספסת אף הרצאה," מעידה חכמת חאג', חשבת במחלקת הרווחה במועצה המקומית נחף במחוז הצפוני בארץ. מוחמד חודרוג', יו"ר ועד עובדי הרשות המקומית בג'דידה-מכר, לא החמיץ את ההזדמנות להגיע יחד עם עובדיו לסמינר שהתפרס השנה על פני שלושה־עשר בתי 1800 מלון בעיר, בתפוסה של למעלה מ חדרים במחזור הזה בלבד. "הוצאתי ארבעה אוטובוסים ולקחתי שבעים ושמונה חדרים," הוא אומר. "העובדים שמעו על הסמינר דרך הקבוצות של מקומות העבודה וההתעניינות היתה גבוהה. הסמינר מוכר כימי עבודה כי זו השתלמות, ובאותה הזדמנות הוא משמש לגיבוש של כל העובדים." אם לשפוט לפי תפוסת בתי המלון בעיר, אפילו התפשטות זן הקורונה החדש ותחילת הגל החמישי, לא הצליחה להרתיע את העמיתים מלבחור לצאת מהשגרה למשך חמישה ימים רצופים, ולהנות מחוויה לימודית עשירה ומעצימה. לצד שפע הפעילויות שהעיר הדרומית מציעה גם בימי החורף ופעילויות הפנאי המגוונות שהעניק הסמינר, ייחודו היה במגוון ההרצאות המרתקות שהעמיתים זכו לקבל. אילוצי הקורונה אומנם העבירו את ההרצאות והמפגשים למסכים ולאפליקציית הזום, אך מספרי המשתתפים הגבוהים העידו שהתכנים - שנבנו במשותף על ידי ראשי הוועדים ונציגי העמותה לקידום חברתי מקצועי - מרתקים ועונים על כל מגבלה טכנולוגית. "למדנו שאין מחסום פסיכולוגי או טכנולוגי שימנע מהעמיתים לקבל את במשך כל ימות השנה הם עומדים בחזית ההתמודדות עם גלי הקורונה, נאבקים בקשיי היום־יום בחברה הערבית ועובדים במסירות לספק את צרכיהם של מאות אלפי התושבים ביישובים ובכפרים הערביים. לכן, עבור אלפי עובדי הרשויות המקומיות הערביות, הסמינר השנתי שהתקיים גם השנה באילת הוא לא רק חוויה לימודית יוצאת דופן ומעשירה, אלא בעיקר הזדמנות מצוינת לחדש כוחות ולהתגבש. | יניב שרון | השתלמות היא הזדמנות לשינוי "אנשים מחכים לסמינר הזה כל השנה. זה משנה את היחס כלפי הוועד. אני מכיר את המצוקות ואת היכולות של העובדים, ובפירוש אני יכול לומר שהסמינר מחבר את העמיתים לוועד."
15 לא מפספסים אף הרצאה. משמאל למעלה בכיוון השעון: מוחמד חודרוג', נדאא יחיא ובתה, אמנה אשקר, אחמד ע'נאיים. צילומים: מערכת דבר
16 2022 מרץ | עמיתים התכנים הטובים ביותר. פשוט צריך להמשיך ללמד תוך שמירה על בריאות העמיתים," אומרת הילה קניסטר בר דוד, מנכ"לית העמותה, ומציינת בגאווה את ההשתתפות הרחבה בסמינר, כשלצשל לא פחות מאלף עמיתים השתתפו בהרצאת זום אחת. בין השותפים לבחירת התכנים היה גם עאדל עתאמנה, יו"ר מרחב משולש צפוני, שמספר בסיפוק כי לצד נושא זכויות העובדים הסמינר עסק השנה גם בתכנים מכווני חינוך, זכויות עובדים, העשרה, בריאות, חברה ופוליטיקה. "בחרנו את התכנים המעניינים ביותר," הוא מעיד בסיפוק. "הילה יושבת עם הוועדים וראשיהם, שומעת מה הם רוצים ובהתאם לכך מתאימים את התכנים לעובדים." לראשונה השנה ההרצאות הועברו גם בשפה הערבית על ידי מרצים דוברי השפה. "אני מגיע לסמינר כבר עשר שנים וכל שנה הם משתפרים," מספר מוחמד חודרוג', יו"ר ועד בג'דידה-מכר. "אני חש שהעמותה פועלת בצורה מאוד מקצועית ומשמשת אוזן קשבת לכולם. ההרצאות מעניינות, והתכנים מצוינים. אנשים מחכים לסמינר הזה כל השנה. זה משנה את היחס כלפי הוועד. אני מכיר את המצוקות ואת היכולות של העובדים, ובפירוש אני יכול לומר שהסמינר מחבר את העמיתים לוועד." חיבור עובדי הרשויות הערביות לעמותה לקידום מקצועי הוא תהליך ארוך. "תשעים אחוז מהרשויות נמצאות בעמותה לקידום מקצועי אבל צריך ללוות את התהליך," אומרת אמנה אשקר, יו"ר ועד כאבול וחברת ועד מנהל של העמותה לקידום מקצועי, שאחראית על הקשר עם החברה הערבית ונמצאת בקשר עם הוועדים. "אצלנו זה כבר מקובל והמועצה המקומית תומכת. אנו המועצה הראשונה שהצטרפה ויש בינינו שיתוף פעולה מדהים." עבור אלפי עובדי הרשויות המקומיות הערביות הסמינר השנתי היווה הזדמ ־ "זו אוכלוסייה שהיתה מוזנחת הרבה שנים והעמותה מעצימה אותם," מספרת יחיא. "יש לי עובדת שלא ידעה ללכת לקניון בכפר־סבא לבד, והיום היא מסתובבת בביטחון גם בחו"ל." "הסמינר תורם לגיבוש העובדים ולקשר בין עובדים בין רשויות שונות". נציגי הועדים בשיחה עם הילה קנסיטר בר דוד. צילום: קובי קואנקס
17 נות נהדרת לחדש מעט את הכוחות אחרי תקופת קורונה מתישה והתמודדות ארוכת שנים של הרשויות מקומיות במגזר הערבי עם בעיות תקציב, אפליה, אי שוויון ומ ־ חסור במשאבים, שלא מקלים על עבוד ־ תם של עובדי הציבור. "אני מתקשר לכל אחד שלא נרשם ומנסה לשכנע אותו לה ־ צטרף. אומר חודרוג׳, ״הרוב פה הן נשים, בין השאר הגיעו סייעות, עובדות ניקיון וסייעות חינוך מיוחד." אי אפשר שלא להתייחס לתרומה של הסמינרים במגזר הערבי להיבטים מגדריים, כמו גם להעצמת העובדים בכלל והנשים הערביות העובדות בפרט. "האפשרות להביא משפחות לסמינר מקל מאוד על נשים להגיע," אומרת אשקר. "לחלקן זו הפעם הראשונה. אני מארגנת סמינרים נוספים לנשים בלבד. לצורך כך אני מגיעה לבתים להסביר ולשכנע כדי שנשים תוכלנה לצאת. זו אוכלוסייה שהיתה מוזנחת הרבה שנים והעמותה מעצימה אותן," מספרת יחיא. "יש "הזדמנותראשונה ויחידה לצאתלנופש". למעלה: עאדל עתמאנה וראדה זיידאן. למטה: חיכמת חאג' ואמנה שחאדה סעיד. צילומים: מערכת דבר "למדנו שאין מחסום פסיכולוגי או טכנולוגי שימנע מהעמיתים לקבל את התכנים הטובים ביותר, פשוט צריך להמשיך ללמד תוך שמירה על בריאות העמיתים."
18 2022 מרץ | עמיתים לי עובדת שלא ידעה ללכת לקניון לבד, והיום היא מסתובבת בביטחון גם בחו"ל." לדברי ראדה זיידאן, חברת הוועד במועצה המקומית כפר קרע, לחלק מהעובדות זו ההזדמנות הראשונה, ולעיתים גם היחידה, לצאת מהיישוב לנופש. "שיתוף הפעולה עם העמותה נמשך לאורך כל השנה," היא אומרת. "ההישג העיקרי והמאבק החשוב שלנו הוא בנושא הסייעות ושיפור תנאי העבודה והשכר שלהן. אנו עובדים טוב סייעות שהוצאנו 120 עם העירייה. יש לנו אותן לגמול א' ולגמול ב'. במרחב שלנו יש דו־קיום. יש הרבה קורסים בשפה הערבית ובשפה העברית, זה גם מחזק את העברית של העובדות וגם משמש כקבוצה חברתית עבורן." זרקור נוסף לתרומתו הרבה של הסמינר מפנה אחמד ע'נאיים, יו"ר הוועד בבאקה אלגרביה, להשפעתו הרבה על הקשר בין העובדים: "הסמינר תורם לגיבוש עובדי הרשות ולמפגש בין עובדים מרשויות שונות," הוא מדגיש. "רואים שהגישה של האנשים השתנתה, יש כאן העצמה אישית ועבודה על תקשורת בין־אישית. בזכות הסמינרים, תרבות המפגש השתנתה." המחויבות לעובדים עולה גם מדבריה של אמנה שחאדה סעיד, חברת ועד בנחף וסייעת גננת במקצועה: "רציתי לתרום לעובדים ולסייע להם לעשות שינוי," היא אומרת. "יצאנו לסמינר מתוקף ההסכם הקיבוצי. נחף הייתה אחת מהמועצות המקומיות הערביות הראשונות שנכנסו לעמותה. אני באתי לעבוד בשביל העובדים. צריך לטפל בהם, הם צריכים תשומת לב ואני צריכה ורוצה להיות זמינה עבורם." בעיצומו של הסמינר התכנסו ראשי הוועדים עם הילה קניסטר בר דוד ונציגי העמותה לקידום מקצועי, לשיחה מסכמת ומשוב לקראת הסמינר הבא. הנציגים שיתפו בחוויות, אך גם בקשיים ובבעיות ארגוניות, שאלו שאלות וביקשו עצות. "כמנכ"לית הארגון חשוב לי לשמוע את האנשים. אני שואפת לשפר כל הזמן את מה שדרוש תיקון," אומרת קניסטר בר דוד, "בכל פעם אני מגיעה להקשיב ולטפל בבעיות, ומשנה לשנה אנחנו מכניסים שיפורים ושדרוגים, זה המשמעות מבחינתי של עבודה עם השטח." חשוב לשמוע את האנשים ולשפר כל הזמן. מחוץ למלון הרודס באילת בו התארחו חלק ממשתתפי הסמינר. צילום: קובי קואנקס
19 עקבו אחרינו: | www.amitnet.co.il לפרטים והרשמה:
20 2022 מרץ | עמיתים צילום: יוחנן כץ להתמודד עם המוגבלות ב'שלוה'
21 נחשפנו אליהבעיקר דרך 'להקתשלוה' המדהימה, אבל כמעט כל משפחהבישראלשמתמודדת לצד תוכניות עמותת 'שלוה'.עם טיפול בילדים עם מוגבלויות, נחשפה לפעילותה הענפה של הטיפול החדשניות שהיא מעניקה לילדים עצמם, העמותה שמה לה מטרה להאיר בזרקור גם את חלקם של ההורים ובני המשפחה בתהליך ההתמודדות המאתגר. מי אמר שסוף שבוע זוגי אור גואטה | הרחק מהבית אינו אפשרי? אז זהו, שכן. גם לילד וגם להורים.
22 2022 מרץ | עמיתים ה יא הוקמה כבר לפני כשלושה עשורים, אבל עמותת 'שלוה – האגודה הישראלית לטיפול באנשים עם מוגבלויות', פרצה לתודעה הציבורית רק לפני שנים ספורות בעיקר בזכות רגעי התהילה להם זכתה 'להקת שלוה' בתוכנית 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. הלהקה, המונה שמונה חברי העמותה שהם מוזיקאים בחסד, כבשה אז את לב הציבור ומאז הם לא מפסיקים להופיע. מעבר לפן המוזיקלי הנהדר, קשה להישאר אדישים לסיפורה של העמותה, ששינתה את חייהם של אלפי משפחות, העניקה להן את היכולת לחיות לצד המוגבלויות של ילדיהן ולימדה את כל מי שנחשף לפעילותה מהן נחישות, חמלה, יזמות ואמונה. מי שנכנס למתחם מרכז 'שלוה' בירושלים חולף על פני מיצג גדול בצורת יד שמזכירה את תנועת היד המפורסמת של הרוקנרול או ההבי מטאל משנות התשעים: זרת ואצבע שלופות מעלה ויתר האצבעות שביניהן סגורות לתוך כף היד. בעיני מי שאינו בקיא, הסימן הזה נראה קשור ללהקה המצליחה של העמותה ודרך מעניינת לפרגן לה, אולם למעשה זהו סימן אצבעות אוניברסלי .'I Love You' : שפירושו ), מייסד הארגון, 71( את קלמן סמואלס פגשתי בבית הקפה הממוקם בתוך בית 'שלוה', שמשרת את הקהל הרחב ומעסיק את בוגרי הבית. את אחד מהם, טל קימה המתמודד עם תסמונת דאון, אני מזהה מהטלוויזיה כשהוא מגיש לנו את השתייה: "היי, אתה מהלהקה, לא?" אני שואל בסקרנות והוא מחייך במבוכה. מאוחר יותר מסביר לי קלמן שהלהקה היא אחד הפרויקטים המוצלחים של העמותה, אבל השאיפה היא שבוגרי הבית יחיו חיים מלאים ויעבדו, לכן טל משמש כמלצר ביום ומוזיקאי בלילה, לא מראה נדיר במחוזותינו. קלמן הוא מספר סיפורים שובה לב שניחן בכושר סיפור טבעי. לא פלא, אם כן, שאיגד לספר מקסים ומרגש את חוויותיו מהמסע להקמתה של עמותת 'שלוה', שבו הוא מספר על ההצלחות לצד האתגרים שעימם התמודד לאורך כל שנות קיומה של העמותה. הוא גדל במשפחה חילונית בעיר ונקובר שבקנדה. כבר בהיותו סטודנט צעיר הטרידה אותו שאלה אחת שעלתה וצפה 18 בן במוחו בעקבות מפגש אקראי עם נמלה: "כמה מטריד שלנמלה הזאת יש תחושה ברורה של תכלית ושל משמעות קיומה, ולי אין!" הוא כתב אז במחברתו ולא ידע עד כמה תעסיק אותו התובנה הזאת לאורך השנים, כשיחפש משמעות לא רק לחייו שלו, אלא לחייהם של אלפי אנשים נוספים. כיום מוכרת 'שלוה' כארגון הגדול והמוביל בישראל לטיפול באנשים עם מוגבלויות, אבל ראשית דרכה היתה רצופת קשיים ואתגרים. למעשה, עצם קיומה עמד בספק במשך שנים רבות. יוסי, השני מבין שבעת ילדיהם 1976 של קלמן ומלכי סמואלס, נולד בשנת והחל לאבד את שמיעתו ואת מאור עיניו בעקבות חיסון פגום שקיבל כשהיה רק בן חודשים. הוא גדל כילד חכם ועירני, אך 11 ההתמודדות עם מוגבלויותיו אילצה את אימו להתמסר לטיפול בבנה לאורך כל שעות היממה, מהרגע ששב מבית הספר ועד לרגע ויצא אליו. באותן שנים לא פעלו בארץ מסגרות לילדים עם מוגבלויות מהסוג הזה, ומלכי נדרה נדר והבטיחה ליושב במרומים שאם יחליט לעזור לבנה, היא תקדיש את כל חייה לטובת עזרה לאימהות המתמודדות עם קשיים דומים. משהתגשמו תפילותיה ובנה החל לתקשר עם הסביבה, היא החלה לאסוף לביתה ילדים מכל רחבי ירושלים לפעילות אחר־הצהריים. לצד תחושת השליחות שהניעה אותה רכשה מלכי מניסיונה האישי את הכלים הראשונים שסייעו להורים כמותה – הורים לילדים עם מוגבלויות, שלא תמיד יודעים בשנים הראשונות מה הם צריכים לעשות כדי לעזור לילדיהם להתפתח ובאילו כלים להשתמש. "גם מתוך הניסיון האישי שלה וגם דרך המפגש עם אנשי מקצוע, מלכי הצליחה לחלום חלומות ולכתוב תכניות שגם פרופסורים בעלי ניסיון בתחום אמרו שהם לא היו מצליחים להגות," משחזר קלמן. "אני בסך הכל הייתי זה שמתרוצץ ומנסה להגשים את החלומות שמלכי הצליחה לחלום, חלומות שגם אני לא חלמתי." שתיים מתוך מגוון התוכניות הראשונות שגיבשה היו תוכנית "אני ואימי" (שנוספה לה לאחרונה גם תוכנית "אני ואבי") ותוכנית הנופשון. "חזרתי ערב אחד וראיתי את מלכי יושבת בסלון ובוכה," משחזר קלמן, "נבהלתי ושאלתי אותה מה קרה? ואז מלכי אמרה: 'אני לא מסוגלת לחיות עם עצמי בידיעה שהמשפחות של הילדים עוברות כל כך הרבה קשיים ושאנחנו לא מצליחים לעזור להם להתמודד עם זה.' כדי להגשים את החלום הזה, הייתי צריך לטוס לחו"ל בפעם הראשונה כדי לבקש תרומות לנופשון." מה היה הרעיון של הנופשון? "זה התחיל מחדר שינה מיוחד אחד עם שמונה מיטות בדירה ששכרנו מול הדירה 86 שלנו. היום בנופשון בבית 'שלוה' יש מיטות בשמונה בתים," מתגאה קלמן. "כיום מגיעים לנופשון ילדים בכל רמות התפקוד ועם מוגבלויות שונות, וישנים בבתים בהתאם לרמת התפקוד שלהם. שם מצד אחד ניתנת לילדים הזדמנות להתנסות ולחוות עצמאות בצורה מודרכת וליהנות עם חברים, ומצד שני ניתנת להורים הזדמנות לחוות לילה בשבוע וסוף שבוע אחד בכל חודש של הפוגה מהטיפול האינטנסיבי בילדיהם." הזרקור שמופנה גם לעבר ההורים בתוכניות של עמותת 'שלוה' הוא חידוש מרענן וכל כך מתבקש בתהליך ההתמודדות היום־יומי שלהם עם הקשיים והאתגרים הרבים. מטרתו להקל הן על המעמסה הנפשית והפיזית הכרוכה בתהליך הטיפול והן על חוסר הבשלות שלהם בהתמודדות עם הבעיה בשלבים הראשונים: "רצינו לתת להורים את מה שלא היה לנו," אומר אבי סמואלס, אחיו של יוסי ויו"ר העמותה. "צריך לזכור שכשנולד לך ילד עם מוגבלות, שמראש מקשה על ההתפתחות שלו, הדברים יכולים להיראות מאוד אפלים ומאוד קשים. המטרה של תוכנית 'אני ואימי' היא להעניק ליווי לההתמודדות עם המוגבלות, ולענות על הצורך של ההורה באיזושהי מעטפת שמאפשרת לתינוק להתפתח בצורה כמה שיותר תקינה, שבה כל הטיפולים הפרארפואיים קשורים אחד בשני. זו תוכנית שבה גם ההורה, שלרוב ציפה לילד בריא, מקבל הזדמנות להתחבר אל הילד שלו מגיל אפס ולהתגבר על הרתיעה מהמוגבלות." אבי סמואלס ואחיו יוחנן, שמכהן כיום כמנכ"ל הארגון, גדלו יחד עם 'שלוה' עוד מימיה הראשונים. יחד הם סייעו להוריהם בהקמה ובתפעול המקום בשנותיו הראשונות, התנדבו אין־ספור שעות למען מפעל החיים המשפחתי ועוסקים גם כיום בניהול העמותה "כמה מטריד שלנמלה הזאת יש תחושה ברורה של תכלית ושל משמעות קיומה, ולי אין!" הוא כתב אז במחברתו ולא ידע עד כמה תעסיק אותו התובנה הזאת לאורך השנים, כשיחפש משמעות לא רק לחייו שלו, אלא לחייהם של אלפי אנשים נוספים.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=