33 חברי הקבוצה: ,11-8 הילדים שנבחרו לקבוצה הם בנים ובנות גילאי שגדלו בנסיבות חיים אשר חייבו את הוצאתם מהתא המשפחתי. הנרטיב של חייהם הוא נרטיב של אובדן ושל שינויים רבים, וחוויית המעבר לאומנה היא חוויה מטלטלת, שעלולה לגרום להתפתחות בעיות פסיכולוגיות, התפתחותיות, התנהגותיות, חינוכיות ועוד. מטרות הקבוצה: . גיבוש 1 : לקבוצה זו הוגדרו שלוש מטרות עיקריות ויצירה של קבוצת שווים בעלת תחושת שייכות ונושא . פיתוח שיח המתבסס על ראיית היכולות 2 ; משותף . הענקת זמן איכות, מנוחה 3 ; והחוזקות של הילדים והתאווררות מקשיי היום־יום. תהליך ההכנה כלל בראשיתו כמה מפגשים של המנחים העתידיים, מתוך הבנת החשיבות שבביסוס קו הנחיה חזק ואמין עבור הילדים. המנחים הביאו למפגשים אלה את חייהם, תפיסות עולמם, אלמנטים תרבותיים ועוד. מנחי הקבוצה ביקשו ליצור קבוצה הומוגנית מבחינת גיל ומבחינת חוויות חיים אישיות. בתהליך איתור הילדים התגבשה קבוצה של שישה משתתפים והחל תהליך גיוס של משפחות האומנה ושל הילדים עצמם, כדי שיאשרו את השתתפותם. היו משפחות שהתקשו להבין את הערך המוסף של הקבוצה ושל פעילות חווייתית ורגשית, כמו גם למצוא משבצת זמן פנויה של הילדים, אך מנחת האומנה הייתה חדורת מטרה ואמונה להוציא את הקבוצה אל הפועל. לבסוף נפתחה הקבוצה עם ארבעה משתתפים. : )Setting( הסטינג הסטינג שנקבע היה שמונה מפגשים של שעה וחצי כל אחד, בימי חמישי אחר הצהריים, בפינת החי שבקיבוץ שדות־ים. הילדים נאספו בהסעה משותפת מבתיהם, בליווי מנחת האומנה, בשעת עומסי תנועה בכבישים. הנסיעות גזלו זמן רב (שעה ומחצה לכל כיוון) ואנרגיות ונגסו בתקציב שתוכנן. עקב זאת הוחלט, לאחר שלושה מפגשים, לשנות את הסטינג למפגשי בוקר בימי שישי ולקצר לשבעה מפגשים במקום השמונה שתוכננו. שינוי זה הקל מאוד על המשתתפים שכעת הגיעו באור יום, יותר חיוניים ופחות עייפים מהדרך. תיאור המפגשים וסוגיות מרכזיות || במאמר זה בחרנו להתמקד בשלוש סוגיות מרכזיות שציינו מנחי הקבוצה במהלך ההדרכה: יחסי אמון, תפיסה דיכוטומית של הסובייקטים בעולם הילדים ומעבר ממוקד שליטה חיצוני למוקד שליטה פנימי. יש לציין ששלוש הסוגיות משולבות זו בזו ומזינות זו את זו. מנחי הקבוצה תכננו מפגשים מובנים, בעלי אופי חווייתי ומעצים. כל מפגש התחיל בהתאספות במעגל, יציאה לפעילות וחזרה למעגל לסגירה ולעיבוד. בכל מפגש דוברו שלוש שפות: שתי שפות מילוליות (ערבית - שפת האם של הילדים ומנחת האומנה, ועברית - שפת האם של מנחה הקבוצות בפינת החי), וכן השפה הלא מילוליתשל בעלי החיים. זו האחרונה בלטה בעוצמתה וביכולתה לחבר בין הילדים, המנחים ובעלי החיים. ביסוס יחסי אמון: ) תיאר יצירת תקשורת בלתי ישירה 2004( ויניקוט בטיפול בעזרת משולש טיפולי עם "אובייקט שלישי". בקבוצה זו, "השלישי" הם בעלי החיים, שהיו הבסיס לחיבור בין היחיד לקבוצה ויצרו שלם. המפגשים התקיימו בפינת חי שבה בעלי החיים מורגלים למגע ונהנים מקשר עם בני אדם. כאשר בעל חיים ניגש מיוזמתו אל ילד, קורא לו ומחפש אינטראקציה עימו, יש לכך אפקט מעצים ומקרב, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בילד עם נרטיב של אומנה. המנחים היו שם כדי לתווך את מידת הקרבה והמגע. שלושת המפגשים הראשונים עסקו בהיכרות בין המשתתפים, בין המשתתפים למנחים ובין המשתתפים לבעלי החיים ולמקום. המטרה הייתה יצירת חוויה חיובית ועידוד המוטיבציה להשתייך לקבוצה ולהמשיך להגיע למפגשים. בתהליך המקדים לקבוצה, שיתפה מנחת האומנה במנהג הגשת מזון כחלק מקבלת אורחים בחברה הערבית. על כן, החליטו המנחים כי המזון יתפוס מקום מרכזי בביסוס יחסי אמון בקבוצה. כחלק מהסטינג, הונח כיבוד על השולחן בעת הגעת הילדים. נוסף על כך, המנחים התמקדו בפעילויות האכלה של בקבוצה זו, "השלישי" הם בעלי החיים, שהיו הבסיס לחיבור בין היחיד לקבוצה ויצרו שלם. המפגשים התקיימו בפינת חי שבה בעלי החיים מורגלים למגע ונהנים מקשר עם בני אדם
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=